לאחרונה, עסקנו בבית הספר בו אני עובדת בכלי פשוט ועוצמתי ליצירת מוטיבציה - הוקרה. כולנו מכירים כלי זה ויודעים עד כמה הוא יכול להשפיע על מוטיבציה אך לצערינו לא כולנו מאמצים את הכלי הכל כך פשוט.
מנסיוננו אנו יודעים שלעיתים, היכולת לומר משהו טוב על האדם שממול- התלמיד שממול - בהתייחס למשהו שהוא עשה לא תמיד באה בקלות. אנו גם מודעים לעובדה עד כמה באופן אישי הוקרה גורמת לנו לזקוף את קומתנו, להרגיש נחוצים ולרצות להמשיך לעשות עוד ובקיצור מגבירה את המוטיבציה שלנו.
מנסיון אישי - במקום העבודה הקודם שלי היתה בוסית שלא העריכה את הדברים הנעשים. קיטוריה לגבי אופן העשייה היו מאד לא מפרגנים, בלשון המעטה, והדבר גרם לי לרצות לא לעשות, כי הרי בכל מקרה לא מעריכים אז למה אני צריכה "להרוג את עצמי?" כדי לרצות מישהו שאף פעם לא מרוצה.דבריי הבוסית נשמעו בערך כך: : "זה כל מה שהספקת היום?! איזו מן עבודה זו?! הבת הקטנה שלי עושה את זה טוב יותר! זה כל כך קטן ועלוב מה שעשית! זה לא מספיק טוב/איכותי/מקצועי".
מה דעתכם על בוס כזה? האם זה מעורר אצלכם מוטיבציה? אולי מוטיבציה להרעיל ת'בוס, נכון? האם זה היה מעורר מוטיבציה להשקיע יותר, לחשוב יותר, להיות יצירתי, להעיז, להוביל, לחשוב בגדול, לתרום? ממש לא.
לעומת זאת בוס המקבל את פנינו בחיוך בבוקר , מפרגן, מעיר הערות חיוביות - מעורר מוטיבציה לעשות, לתרום, להיות יצירתי .
בואו נאמץ לעצמנו גישה כזו וניישם אותה כבר מעכשיו.
ולראייה - אני מזמינה אתכם לראות סרטון הממחיש את העוצמה של ההוקרה והפרגון על אנשים - סרטון שיעשה רק טוב.
למרות שהסרטון מעט ארוך (כ-15 דקות) הקדישו לו את זמן הצפייה ותצאו נשכרים.
