לאחרונה, עסקנו בבית הספר בו אני עובדת בכלי פשוט ועוצמתי ליצירת מוטיבציה - הוקרה. כולנו מכירים כלי זה ויודעים עד כמה הוא יכול להשפיע על מוטיבציה אך לצערינו לא כולנו מאמצים את הכלי הכל כך פשוט.
מנסיוננו אנו יודעים שלעיתים, היכולת לומר משהו טוב על האדם שממול- התלמיד שממול - בהתייחס למשהו שהוא עשה לא תמיד באה בקלות. אנו גם מודעים לעובדה עד כמה באופן אישי הוקרה גורמת לנו לזקוף את קומתנו, להרגיש נחוצים ולרצות להמשיך לעשות עוד ובקיצור מגבירה את המוטיבציה שלנו.
מנסיון אישי - במקום העבודה הקודם שלי היתה בוסית שלא העריכה את הדברים הנעשים. קיטוריה לגבי אופן העשייה היו מאד לא מפרגנים, בלשון המעטה, והדבר גרם לי לרצות לא לעשות, כי הרי בכל מקרה לא מעריכים אז למה אני צריכה "להרוג את עצמי?" כדי לרצות מישהו שאף פעם לא מרוצה.דבריי הבוסית נשמעו בערך כך: : "זה כל מה שהספקת היום?! איזו מן עבודה זו?! הבת הקטנה שלי עושה את זה טוב יותר! זה כל כך קטן ועלוב מה שעשית! זה לא מספיק טוב/איכותי/מקצועי".
מה דעתכם על בוס כזה? האם זה מעורר אצלכם מוטיבציה? אולי מוטיבציה להרעיל ת'בוס, נכון? האם זה היה מעורר מוטיבציה להשקיע יותר, לחשוב יותר, להיות יצירתי, להעיז, להוביל, לחשוב בגדול, לתרום? ממש לא.
לעומת זאת בוס המקבל את פנינו בחיוך בבוקר , מפרגן, מעיר הערות חיוביות - מעורר מוטיבציה לעשות, לתרום, להיות יצירתי .
בואו נאמץ לעצמנו גישה כזו וניישם אותה כבר מעכשיו.
ולראייה - אני מזמינה אתכם לראות סרטון הממחיש את העוצמה של ההוקרה והפרגון על אנשים - סרטון שיעשה רק טוב.
למרות שהסרטון מעט ארוך (כ-15 דקות) הקדישו לו את זמן הצפייה ותצאו נשכרים.
ענת שלום,
השבמחקשמי דורין ואני סטודנטית בקורס "תקשוב ולמידה" של ד"ר גילה קורץ. אני מזדהה מאוד עם תחושותייך, כיוון שגם אני עבדתי בעבר בבי"ס שבו לא מברכים אותך ב "בוקר טוב", אין פירגון,תמיכה והערכה.
בטוחה אני שאצל רוב האנשים התנהגות זו גורמת לירידה במוטיבציה, חוסר מצב רוח ורצון להשקיע.אני,לעומת זאת, בניגוד לעמיתיי, המשכתי במלוא המרץ בעשייה וחתרתי בנחישות לעבר יעדים ומימוש החזון החינוכי שלי. כיום, אני נמצאת במקום אחר לגמרי... סביבה מפרגנת וקשובה וכך אני מתנהלת מול תלמידי- בהערכה ובפירגון אין קץ. לטעמי אדם בעל "חוט שדרה" חזק מפתח חוסן נפשי גבוה המאפשר לו לעמוד בכל לחץ נפשי או חיצוני וע"י כך מצליח לנטרל השפעה של סביבה שלילית.בכל מקרה, ידוע כי "הפוסל-במומו פוסל" ולכן כל הטענות והביקורת הנקובה מופנית לאומר אותה ולא לנו.מה שנותר זה להתבונן מלמעלה באהבה, להשלים עם השונות שבתוכינו ולקחת דברים בפרופורציות.
שאי ברכה בעמלך...
דורין
דורין היי
השבמחקתודה על תגובתך. אני בטוחה שאנשים רבים חשים כמוני וכמוך אך לא כולם מגיבים . כמוך גם אני המשכתי בעשייה, למרות חוסר הפרגון, עד שהגעתי לשלב בו החלטתי לשנות מקום על מנת לשמור על עצמי ולא לאבד את הרצון לעשייה ואת אהבת המקצוע. כמורה ומחנכת אני משתדלת מאד ליישם את לקחיי האישיים לגבי תלמידי ולפרגן להם על מנת לחזק את נקודות החוזק שלהם ולדרבן אותם לחזק את הנקודות הזקוקות לחיזוק. המשיכי באופטימיות שבאה לידי ביטוי בתגובתך ובהצלחה בלימודים.
ענת