הדיאלקטיקה שבין ביזור למרכוז במערכת החינוך בישראל/פרופ' עמי וולנסקי
המאמר מתאר את המתח בין מגמת המרכוז של מערכת החינוך, מגמה אשר החלה מהקמת המדינה ויצרה דפוסים ריכוזיים של ניהול, ארגון ופיקוח ופיתחה תרבות ניהולית שבה מרבית העוצמה והסמכות מרוכזת בידי השלטון המרכזי ובין מגמות לביזורה המעוניינות להעביר את הסמכות לגבי החלטות במערכת הנ"ל לרשויות המקומיות ולמוסדות החינוך. העובדה שהמדינה, בתחילת דרכה, נדרשה לקלוט גלי עליה, להכשיר מורים, לבנות מוסדרות חינוך ולאכוף את חוקי החינוך מבהיר מדוע ריכוז הסמכויות בתחומי הפדגוגיה, המנהל והארגון רוכזו בידי משרד החינוך. ב מדינה שנאבקה בתחילת דרכה במציאות מורכבת שבעקבותיה לא היה מנוס אלא בקיום שלטון מרכזי וריכוזי מצב זה אינו רלוונטי למציאות של היום. באופן טבעי, ככל שהמדינה התפתחה והבעיות איתן התמודדה השתנו ומתוך ההבנה שמשקלו של המרכוז גורם להתעלמות מצרכים פרטיקולריים הן של הילד והן של הקהילה ומקשות על נקיטת יוזמה, שיקול דעת וחשיבה מותאמת לצרכי הכיתה ובית הספר גברה הביקורת והתרבו הקולות הודרשים העברת סמכויות לשלטון המקומי ולבתי הספר מתוך הבנה שהדבר יביא לגמישות בתוכניות הלימודים ועידוד יוזמה וחידושים במוסדות החינוך.
קידום רעיון האוטונומיה המוסדית הנמשך משנות השבעים והמגמה לנסות ולהפוך את בית הספר ליחידה פדגוגית חברתית המספקת את צרכי עצמה בתוך המבנה הממלכתי הביא להעברת סמכויות רבות יותר למוסדות החינוך עצמם ופחות לתלות במערכת החינוך המרכזית קרי משרד החינוך.
היוזמות שנוצרו נגרמו גם בשל הגברת מודעות הציבור לצריכת שירותים במערכת החינוך דבר שהביא לתביעות רבות יותר כי ינתנו כלים מתאימים בידי הרשויות המקומיות כדי שיוכלו לספק את צרכי ציבור הצרכנים.
גם כיום אנו נוכחים בריכוז סמכויות רבות של מערכת החינוך בידי משרד החינוך הממשלתי אם כי מגמת העברת הסמכויות לרשויות המקומיות הולכת ומתרחבת אך עדיין מרוכז כוח רב בידי משרד החינוך דבר המשפיע, ללא ספק, על איכותה של המערכת.
אין ספק שחלק מהמסמכויות צריכות להישאר בתחום בידי משרד החינוך אך אם אנו רוצים שבתי הספר יגלו יוזמה ורצון הרי נדרשת העברתם לניהול עצמי הן בתחום הפדגוגי והן בתחום התקציבי. כיוון שאיכות החינוך עומדת בראש מעייניהם של הורים רבים הרי השלטון המקומי, במידה ואכן יקבל את הסמכות על בתי הספר, יתאמץ יותר על מנת לספק את רצון וצרכי תושביו הורים וילדים על מנת לזכות בתמיכתם בבחירות לראשות המקומית.
העברת סמכות זו שתביא באופן טבעי לצמצום מרחב הפעולה של משרד החינוך וגם אולי פגיעה בסמכותו של המשרד באכיפת מדיניות חינוך לאומית עלולה לגרום למתח רב ואף טרפוד העברת הסמכות לרשויות המקומיות.
אנו מדינה צעירה יחסית וסביר להניח שתהליך, המתח בין שני הקטבים, ימשיך להתרחש גם בשנים הבאות עד למציאת "שביל זהב" אופטימלי שיהיה מקובל על המדינה והרשויות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה