אז מה היה לנו?

אז מה היה לנו?????

הסמסטר הגיע לסיומו ועמו הבלוג אותו כתבתי במשך תקופה די ארוכה . אם אסכם את הכתיבה בבלוג, שהייתה חדשה בשבילי, אומר שהכתיבה, שהוגבלה לנושאים הקשורים ללימודים, אתגרה אותי לבדוק נושאים שונים, לקרוא מאמרים ולהגיב עליהם ולסקור, לעיתים, כלים מתוקשבים שונים בהם ניתן להשתמש במערכת החינוך . הגבלה זו לתחום המקצועי "הכריחה " להתמקד רק בדברים הקשורים לתכנים הנלמדים ולהשלכותיהם השונות וכן הביאה, אותי, לקרוא כתבות שונות הקשורות לנושא התקשוב מתוך מחשבה האם וכיצד אוכל להשתמש במוצג בהם בתור מורה במערכת החינוך ההולכת ומשתנה. אין ספק שהשינוי צריך לבוא מהשטח, משמע, מהמורים עצמם. היום גדלה אצלי המודעות שככל שמורה יהיה חשוף ומודע יותר לעולם המשתנה בתחום התקשוב כך ירגיש שהשינוי מוכרח להגיע ואנו, המורים, נוכל להתחיל בחלקת אלוהים הקטנה שלנו ליישם שינוי זה. אין ספק שעדיין רבה הדרך אך כפי שחכמים אמרו "גם מסע בן אלף מילין מתחיל בצעד קטן אחד".

לא תמיד היה לי קל להביע את דעתי בבלוג, לעיתים הרגשתי שזה מעין אילוץ אך מצד שני זה מכריח לבדוק תופעות שונות בתחום המקצועי ולחשוב אנא אנו באים?

אני שואלת את עצמי האם הפעלתי חשיבה מסדר גבוהה בכתיבתי בבלוג? לא תמיד. לעיתים כתבתי רק על מנת למלא את חובתי אך לעיתים אכן "נאלצתי" לכתוב בצורה ביקורתית יותר תוך התייחסות לנושאים שונים ונבירה בהם. שילבתי סרטון, הוספתי קישורים לאתרים, התייחסתי לטקסטים וניסיתי לגוון את הכתיבה בבלוג ולהביא מעולמי המקצועי האישי.

נוכחתי שבלוג יכול לשמש ככלי למידה וחקר בבית הספר. ואין לי ספק שבהמשך דרכי, לאחר שהלחץ של מכבש הלימודים, מבחנים, עבודות, יסתיים אוכל באופן אישי להתחיל ליישם זאת בעבודתי.

חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי

  חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי  -יין צ'אנג צ'נג

בעקבות המאמר:

" בית ספר בניהול עצמי (SBM - School Based Management) הוא אחת המגמות הבין-לאומיות הבולטות לרפורמה בחינוך. היא מדגישה ביזור ברמת בית הספר כאמצעי עיקרי לקדם קבלת החלטות אפקטיבית, שיפור תהליכים פנימיים ושימוש במשאבים בהוראה ובלמידה כדי לענות על צורכי החינוך הייחודיים של כל בית ספר"  (צ'.יין)

בעקבות מחקרים קודמים של המחבר הצעתו מציע מסגרת ידע חדשה של תהליך פנימי , אשר תביא ליישום והתפתחות של בית ספר בניהול עצמי.

בעשור האחרון יישמו מעצבי מדיניות ובתי ספר בתחום החינוך יזמות רבות שנועדו לשפר את תפקוד בית הספר. אך עדיין יש ספק רב אם תפקודם של מורים ובתי ספר יכול לענות על האתגרים ועל הצרכים של המאה החדשה וזאת הן מסיבות של חוסר מיומנותם של המורים להתחבר לצרכים החדשים מבחינת תפיסת עולם והעובדה שבתי הספר עדיין לא ערוכים לגמרי ל"התחברות" לצרכים החדשים של מאה זו.. ברחבי העולם מתרחש בעשורים האחרונים  תהליך של גלובליזציה בתחומים שונים. שינוי פרדיגמה בתחום החינוך פורץ ועולה. לדברי צ'נג ,הפרדיגמה צריכה להשתנות מ- פרדיגמה מסורתית בעלת זיקה למקום ל- פרדיגמה משולשת חדשה.  הפרדיגמה החדשה תדגיש פיתוח אינטליגנציות מרובות, תלויות הקשר אצל התלמידים ,ובהן אינטליגנציה טכנולוגית, כלכלית, חברתית, מדינית, תרבותית ולימודית.  ואת התהליך המשולש (דהיינו, גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית) בחינוך דבר שבעצם מתאים גם לדרישות הנדרשות מהלומד של המאה ה-21.

משמעויות הלוקליזציה בחינוך הן לדאוג למרב הרלוונטיות המקומית, לתמיכת הקהילה וליזמה בחינוך, בהוראה ובלמידה. בהמשך עורך הכותב השוואה בין פרידגמת המשולש החדשה שהוא מציע למול פרדיגמת מסורתית בעלת זיקה למקום. בסופו של דבר טוען  כי החזון החדש של בית ספר בניהול עצמי צריך לתמוך בשינוי פרדיגמה - מחינוך מסורתי קשור במקום לקראת חינוך משולש חדש - ולספק סביבת למידה משולשת דהיינו, גלובלית, מותאמת למקום ומותאמת לתלמיד, בעלת תמיכה של טכנולוגיית מידע וסוגים שונים של יצירת קשרים מקומיים ועולמיים, במטרה לפתח את יכולת הלמידה העצמאית המשולשת של התלמידים ואת האינטליגנציות המרובות שלהם.

לצערנו גם בימינו  בתי ספר שעברו לניהול עצמי עדיין נותרו כבולים בריכוזיות של הממשל ובמגבלות שהוטלו עליו. תכניתו  של צ'אנג מציגה חזון  שמתאים עצמו למאה הנוכחית ומביא רוח רעננה של שינוי. אין ספק כי יישום מלא של תכנית כזו יצעיד  את מערכת החינוך למאה ה21 ויוביל  את מערכת החינוך לחדשנות המיוחלת . בסופו של דבר יבינו כל הקשורים למערכת החינוך, כולל הממשל, שאין ברירה אנו חייבים ליישם חזון מתקדם על מנת להצעיד את מערכת החינוך קדימה.

הדיאלקטיקה שבין ביזור למרכוז במערכת החינוך

הדיאלקטיקה שבין ביזור למרכוז במערכת החינוך בישראל/פרופ' עמי וולנסקי

המאמר מתאר את המתח בין מגמת המרכוז של מערכת החינוך, מגמה אשר החלה מהקמת המדינה ויצרה דפוסים ריכוזיים של ניהול, ארגון ופיקוח ופיתחה תרבות ניהולית שבה מרבית העוצמה והסמכות מרוכזת בידי השלטון המרכזי  ובין מגמות לביזורה המעוניינות להעביר את הסמכות לגבי החלטות במערכת הנ"ל לרשויות המקומיות ולמוסדות החינוך. העובדה שהמדינה, בתחילת דרכה, נדרשה לקלוט גלי עליה, להכשיר מורים, לבנות מוסדרות חינוך ולאכוף את חוקי החינוך מבהיר מדוע ריכוז הסמכויות בתחומי הפדגוגיה, המנהל והארגון רוכזו בידי משרד החינוך. ב מדינה שנאבקה בתחילת דרכה במציאות מורכבת שבעקבותיה לא היה מנוס אלא בקיום שלטון מרכזי וריכוזי מצב זה אינו רלוונטי למציאות של היום. באופן טבעי, ככל שהמדינה התפתחה והבעיות איתן התמודדה השתנו ומתוך ההבנה שמשקלו של המרכוז גורם להתעלמות מצרכים פרטיקולריים הן של הילד והן של הקהילה ומקשות על נקיטת יוזמה, שיקול דעת וחשיבה מותאמת לצרכי הכיתה ובית הספר גברה הביקורת והתרבו הקולות הודרשים העברת סמכויות לשלטון המקומי ולבתי הספר מתוך הבנה שהדבר יביא לגמישות בתוכניות הלימודים ועידוד יוזמה וחידושים במוסדות החינוך.

קידום רעיון האוטונומיה המוסדית הנמשך משנות השבעים והמגמה לנסות ולהפוך את בית הספר ליחידה פדגוגית חברתית המספקת את צרכי עצמה בתוך המבנה הממלכתי הביא להעברת סמכויות רבות יותר למוסדות החינוך עצמם ופחות לתלות במערכת החינוך המרכזית קרי משרד החינוך.

היוזמות שנוצרו נגרמו גם בשל הגברת מודעות הציבור לצריכת שירותים במערכת החינוך דבר שהביא לתביעות רבות יותר כי ינתנו כלים מתאימים בידי הרשויות המקומיות כדי שיוכלו לספק את צרכי ציבור הצרכנים.

גם כיום אנו נוכחים בריכוז סמכויות רבות של מערכת החינוך בידי משרד החינוך הממשלתי אם כי מגמת העברת הסמכויות לרשויות המקומיות הולכת ומתרחבת אך עדיין מרוכז כוח רב בידי משרד החינוך דבר המשפיע, ללא ספק, על איכותה של המערכת.

אין ספק שחלק מהמסמכויות צריכות להישאר בתחום בידי משרד החינוך אך אם אנו רוצים שבתי הספר יגלו יוזמה ורצון הרי נדרשת העברתם לניהול עצמי הן בתחום הפדגוגי והן בתחום התקציבי. כיוון שאיכות החינוך עומדת בראש מעייניהם של הורים רבים הרי השלטון המקומי, במידה ואכן יקבל את הסמכות על בתי הספר, יתאמץ יותר על מנת לספק את רצון וצרכי תושביו הורים וילדים על מנת לזכות בתמיכתם בבחירות לראשות המקומית.

העברת סמכות זו שתביא באופן טבעי לצמצום מרחב הפעולה של משרד החינוך וגם אולי פגיעה בסמכותו של המשרד באכיפת מדיניות חינוך לאומית עלולה לגרום למתח רב ואף טרפוד העברת הסמכות לרשויות המקומיות.

אנו מדינה צעירה יחסית וסביר להניח שתהליך, המתח בין שני הקטבים, ימשיך להתרחש גם בשנים הבאות עד למציאת "שביל זהב" אופטימלי שיהיה מקובל על המדינה והרשויות.