The Rise and the Price of the Standards MovementAmi Volansky
עלייתם של תהליכי סטנדרטיזציה והמחיר שהם גבו:
בעקבות המאמר:
מאמר זה מבקש לחשוף את המקורות שהובילו למהלכי סטנדרטיזציה , אשר התפתחו מסוף שנות ה 80 והתפשטו במהירות למספר מדינות. המוקד העיקרי במאמר הוא שתי מדינות: ארה"ב ואנגליה. המאמר בוחן כוחות שונים אשר נתנו השראה למהלכים לקראת הסטנדרטים כמו: ביקורת ציבורית על ביצועים גרועים בבתי הספר, הניהול הנוקשה והמסורת החזקה של סטנדרטים במדינות מזרח אסיה אשר הובילו במבחנים הבינלאומיים בעולם. המאמר בוחן את המחלוקת המתמשכת בנושא הסטנדרטים. הוא מדגיש את המחיר הפדגוגי שמשלמים כתוצאה ממיסוד הסטנדרטים. המאמר חושף מגוון משתנים אשר מסבכים את ההבניה של הידע הסטנדרטי בחברה בכיתה וטוען שמדיניות הסטנדרטים צריכה לקחת בחשבון משתנים תרבותיים , כולל הגיוון הרחב שיש בחברה של עולים.
במשך שני עשורים ובעיקר במשך שנות ה-80 וה - 90 מערכות חינוך בקרב העולם המערבי אימצו גישות ניהוליות המסתמכות על רעיון הגלובליזציה. פרדיגמה ניהולית זו מוצאת ביטוי בטווח רחב של רעיונות ושיטות המתייחסות לניהול עצמי, העצמת ביה"ס, התפתחות מקצועית, מעורבות מוגברת יותר של הורים ותפקיד מנהיגי בית הספר. וזה כבר נחשב לצעד אחד קדימה. המהלכים לקראת בקרה מרכזית על תוכנת הלימודים בעיקר באמצעות סטנדרטים חיצוניים ושיטות הערכה בוצעו עם השקעה רבה, התלהבות, אופטימיות, ויושמה במדינות רבות. נטייה זו נגדה את הגישות שהעדיפו להעצים את בתי הספר ואת מקצוע ההוראה.
הטענה העיקרית מצד מתנגדי התנועה סטנדרטים לא היה מכוון בכוונה כדי ליצור יותר הקפדה על מטרות הלימודים או כדי לשפר את ההישג של העלאת ציפיות. במקום זאת, המתנגדים מחו על הנטייה להתעלם מן הצרכים הפסיכולוגיים כמו מוטיבציה של מורים ותלמידים, כי הצרכים מהווים את הבסיס של תיאוריות מוטיבציה מעשית מודרנית בכל סוגי הארגונים היום. הבעיה לא הייתה הסטנדרטים אלא הדרך בה היו משולבים-או לא עם צרכי המקצוע ועידוד התלמידים. המתנגדים תקפו את הכמות העצומה של תקנים שהוכנסו לבית הספר שהפכו ממוקדים בהצלחת בחינות ולא בלימוד עצמו. ואכן, תלמידים, מורים, בתי ספר, וקהילות - התעלמו מכל סדרי העדיפויות שלהם, וערכים . זה לא היה רק זלזול במקצוע ההוראה אבל עבור ערכים דמוקרטיים בסיסיים, בורות של מה זה אומר לכבד את הזולת צרכים ועוצמה.
המטרה של שיפור תקני במהלך תקופה של התרחבות החינוך נשאר בעדיפות הציבו דבר המוכיח את העובדה שמערכת החינוך אינה קופאת על שמריה אלא מחפשת כל הזמן דרכים לשפר את עצמה. שיפור החינוך הפך צורך ורבות הדרכים שנוסו ויושמו על מערכת החינוך על מנת לשפרה. זה, כשלעצמו, הוא דבר חיובי, למרות שתנועת הסטנדרטים לא הוכיחה את עצמה הרי היא מוכיחה שמערכת החינוך מתלבטת, מחפשת דרכים, תוהה, ומנסה לשפר את עצמה כל הזמן. סביר להניח שבדרך החיפוש האינסופית והיישום של רעיונות שונים יהיו כישלונות או הדרכים לא ישיגו את מטרתן. אך הדינמיות של המערכת ממשיכה להתקיים וכולנו תקווה שתמצא הדרך הנכונה לתקופה זו, (וכנראה לא תהיה נכונה לתקופות עתידיות) על מנת לשפר את המערכת תוך חיפוש מתמיד . התקווה היא שהמסקנות לגבי היישום באם אינו מצליח יוסקו במהירות רבה יותר ולא לאחר שנים ארוכות שעלולות לגרום נזק למערכת החינוך.
